<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"א</h1>
<h2>דף יז.</h2>
וכבר זכרנו במה שקדם שכבוש עולי בבל לא היה רק חזקה והמלחמה מעוטה, אבל כבוש עולי מצרים פשוט הוא שעם שהיה להם עזר אלהי היו עדיין המלחמות חזקות, ולזה הוא שהתירה להם התורה דבר האסור כאמרם פרק הכל שוחטין (חולין י"ז א') ובתים מלאים כל טוב (דברים ו' י"א) אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב קתלי דחזירי. קותלי נראה דמטוב קא דריש, והכי אמרינן במסכת מגלה פרק קמא (י"ג א') וישנה ואת נערותיה לטוב (אסתר ב' ט') שרצו להאכילה קתלי דחזירי. ומה שאמרו ז"ל קותלי דחזירי כלומר שהותר להם דבר האסור בשעת הכבוש אם היה נמצא אצלם מוכן ולא יתבטלו מכבושם להכנה אחרת, ואחר הכבוש חזר הדבר לאסורו. ומסתברא דנהי דדבר אסור הנמצא בשלל הגוים הוא שהתירה להם התורה מיהו בשר נחירה [דידהו] לא אשתרי להו, ולא איפשיט בעיא דרבי ירמיה (חולין י"ז א'), וכן נמי כתב רבינו האי ז"ל. ושמא מזה הטעם הוא שהתירו חכמים ז"ל ארבעה דברים דאמרינן מסכת ערובין סוף פרק קמא ארבעה דברים פטורין במחנה, מביאין עצים מכל מקום, כלומר אפילו כרתו אותם בעליהם ועשאום חבילה אין בהם משום גזל. ופטורין מרחיצת ידים, כלומר ממים ראשונים דאלו מהאחרונים חייבין. ומדמאי, כלומר שמאכילין אותם דמאי. ומלערב, כלומר שפטורין מלערב מאהל לאהל כענין ערובי חצרות, אבל ערובי תחומין חייבין.
<h2>דף נג.</h2>
לכאורה מסתברא שמה שאמרו תמיד חכמים ז"ל יהודה והגליל שהם שני חציי חלקי הארץ כלה לגבולותיה, חלק הדרום הוא יהודה ואחיו הדרומיים וחלק הצפון הוא הגליל בשם כולל. וזה קרוב אל מה שכתב הראב"ד ז"ל פרק הרואה, חלק יהודה היה כל הדרום של ארץ ישראל ארוך וקצר. וירושלם היה באמצע, צפונו של יהודה ובדרומו של בנימין. ושאר כל השבטים חוץ מחלק יהודה, ושמעון ובנימין קרויים גליל עליון וגליל תחתון, ע"כ. וכן הביא רש"י ז"ל (בראשית כ"ח י"ז) אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה וירושלם בצפונו בגבול שבט יהודה ובנימין, ובית אל בצפון נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, ע"כ. וכן נראה ממאי דגרסינן ריש פרק כיצד מעברין בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיים תלמודן בידם בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיים תלמודן בידם.
